התקדמות בהרכבי חיבור קווי אספקת החשמל של תחנת מיתוג 110 ק"ו

תחנות ה-110 ק"ו הראשונות בדרך כלל אימצו את תצורת "חיבור פנימי של הספקי החשמל", שבה הספק היה משתמש בשיטה של "חיבור גשר פנימי". זה היה נצפה בתחנות 220 ק"ו מסוימות שסיפקו מתחות 110 ק"ו מטרנספורמרים שונים בהגדרת "ספק כפול באותו כיוון". תצורה זו כללה שני טרנספורמרים, כאשר הצד של 10 ק"ו השתמש בחיבור בסיס בודד עם חלוקה.

יתרונות כללו חיבור פשוט, פעולה נוחה, העברה אוטומטית ישירה ופשוטה, וכמות מצומצמת של מתגים על הצד של הספק עבור שני הטרנספורמרים. בנוסף, לא נדרש הגנה נפרדת עבור בסיס הצד של הספק — הוא היה מכוסה באזור ההגנה הדיפרנציאלית של הטרנספורמר — והשקעה כוללת הייתה נמוכה יותר. עם זאת, היו מגבלות: כל בסיס יכול היה להכיל רק טרנספורמר אחד, מה שהגביל את צמיחת קיבולת המטען של 10 ק"ו. בנוסף, כשטרנספורמר אחד היה בפעילות, חצי מהתחנה היה צריך להתנתק מהחשמל, מה שהוביל לסיכון של ניתוק מלא של התחנה במקרה של תקלה במיתקן השני.

כדי לשפר את הקיבולת והאמינות של התחנה, פתרון מעבר לתחנות 110 ק"ו אימץ את שיטת "חבילת בסיס פנימית מורחבת", עם הצד של הספק המשתמש בעיקר בשיטת "חיבור גשר מורחב". תצורה זו כללה שלושה טרנספורמרים. החשמל סופק באמצעות שני "בסיסים צידיים" מהמתחים של 110 ק"ו של תחנת 220 ק"ו אחת בכיוון זהה, ואחד "בסיס מרכזי" מספק יחיד בכיוון שונה של תחנת 220 ק"ו אחרת.

הצד של 10 ק"ו המשיך להשתמש בבסיס בודד מחולק, באופן אידיאלי מחולק ל-A ול-B מבוא ה-10 ק"ו של הטרנספורמר המרכזי. גישה זו הגדילה את מספר המעגלים היוצאים של 10 ק"ו ומאפשרת הפצה מחדש של המטען מהטרנספורמר המרכזי לשניים האחרים במקרה של כשל. עם זאת, היא הציגה מורכבות גבוהה יותר בפעולת ההעברה האוטומטית והשקעה גבוהה יותר.

עם התפשטות העירונית, יוקרת קרקע הגוברת, ומגפת דרישות לחשמל, עלה הצורך להעלות עוד יותר את קיבולת התחנה והאמינות שלה. התכנון הנוכחי עבור תחנות 110 ק"ו משתמש בעיקר בבסיס מחולק בצד הספק, המחבר ארבעה טרנספורמרים — כל אחד מחובר לבסיס נפרד, כאשר שני הטרנספורמרים המרכזיים מחוברים בהצלבה למקור החשמל העליון. בצד של 10 ק"ו, משתמשים בתצורת חלוקה של A/B, יוצרים חיבור "טבעתי" שמורכב משמונה מקטעים המזינים את ארבעת הטרנספורמרים.

עיצוב זה מגביר את מספר המעגלים היוצאים של 10 ק"ו ומגביר את האמינות של ההספק. החיבור ההצלבי של שני הטרנספורמרים המרכזיים למקור העליון מבטיח הזנת חשמל בלתי פוסקת לבסיס 10 ק"ו שמורכב משמונה מקטעים גם אם בסיס 110 ק"ו אחד יהיה ללא חשמל. חסרונות כוללים צורך בהגנה נפרדת על בסיס 110 ק"ו, השקעה ראשונית גבוהה, ומורכבות פעולה גבוהה יותר.