למה דרושה ארקה נקודתית אחת למספנין ואסורה ארקה מרובות?

במהלך פעולת הממרס, הליבה והמבנים המתכותיים והרכיבים המאבטחים את הליבה ואת הסיבוביות חשופים לשדה חשמלי חזק, שמשתמע ממנו פוטנציאל גבוה ביחס לקרקע. אם לא תוקן לקרקע הליבה, יכול להתפתח הפרש פוטנציאלים בין הליבה לבין חלקים מוכרים לקרקע כמו טיפוסי וצינור, מה שמאוד עלול לגרום לפליטות מתחלפות. בנוסף, השדה המגנטי המקיף את הסיבוביות מעורר כוחות חשמליים משתנים (EMF) ברכיבים מתכתיים שונים בשל המרחק המשתנה שלהם מהסיבוביות. אפילו הפרשי פוטנציאל קטנים יכולים להוביל לפליטות חלקיות מתמשכות לאורך הפערים הקטנים באיזולציה - פליטות שאינן רק בלתי מקובלות אלא גם קשות לגילוי ומיקום.

הפתרון הנכון הוא לקשור את הליבה ואת כל המבנים המתכותיים הקשורים בה באופן אמין לקרקע, כדי להבטיח שהם נמצאים באותו פוטנציאל חשמלי כמו הצינור. עם זאת, ההתקשרות לקרקע חייבת להתבצע רק בנקודה אחת. שכבות הליבה מבודדות זו מזו כדי למנוע זרמים עקיפים גדולים, שמגינים על התחממות יתר. לכן, נקודות התקשרות מרובות אסורים במישרין, מאחר והם יכולים ליצור מעגלים סגורים המאפשרים זרמים מעגליים, מה שיכול להוביל לחימום חמור של הליבה.

מדוע נקודות התקשרות מרובות אסורים:

אם הליבה תוקנת לקרקע ביותר מנקודה אחת, עשוי להיווצר מעגל מוליך סגור בין נקודות ההתקשרות. כאשר השדה המגנטי העיקרי עובר דרך המעגל הזה, הוא מעורר זרמים מעגליים, מה שגורם לחימום מקומי ועשוי לגרום לנזק חמור. זה עשוי להופיע כשריפה מקומית של הליבה או קצר בין שכבות, מה שהופך את האבדות בחומרים ולהפחתת ביצועי הממרס. במקרים חמורים, פגמים כאלה יכולים להוביל לכשל מלא של הממרס, הדורש תיקונים נרחבים או החלפת הליבה.

סיכונים של התקשרות מרובות:

בנוכחות שדה חשמלי חזק, ליבה ולא מוכרים או מוכרים בצורה לא נכונה לחלק מהמתכת יכולים לפתח מתחים משוערים, גורמים לפליטות לקרקע. התקשרות בנקודה אחת מונעת היווצרות של זרמים מעגליים (או "טבעות") שהיינו זורמים אם היו קיימות נקודות התקשרות מרובות. זרמים מעגליים אלה גורמים לחימום מקומי, מפגרים את האיזולציה ופגועים ברכיבים מתכתיים, מה שמאלץ סיכון משמעותי לבטיחות וביצועים יציבים של הממרס.

לכן, התקשרות בנקודה אחת של ליבת הממרס היא חיונית לפעילות בטוחה, יציבה ויעילה.